החיים הסודיים של הגברים

השבוע האחרון עבר עלי בבוקסר עם החבילה בולטת כמו איזה טוני מונטנה

"you wanna play rough? Ok, say hello to my little friend!"

Scarface

עובד מהבית בקופירייטרינג.

בכל בוקר בשעה שבא לי לקום, אני יוצא לשתות קפה-קר בחצר; משם ממשיך לשחייה של איזה שעה בכנרת ליד הבית ואז עולה חזרה לעבוד.

בלילות מקנח במרתון סרטי-מאפיה שהתחלתי, על בירה קרה (רק כי לא מצאתי פה עדיין את הוויסקי שאני אוהב), עם גרעינים-שחורים או פופקורן.

הארוחות שלי מורכבות מבשרים וצ'יפסים קפואים שאני שם במיקרו ואז בפיתה, קופסאות-שימורים, מוריד בסוף הכל עם אספרסו חזק והפסקול שמלווה את ימי מורכב מזמרים כמו בוב סיגר, סינטרה, דילן, ג'וני קש וברוס ספרינגסטין.

בראש חולפת המחשבה להביא את הבת היפה בת ה-19 של השכנה לנקות לי את דירת-הרווקים שלי שהצבע האדום שולט בה בעיקר, כי אתם יודעים, אולי יצא לי מזה משהו 🙂

"I'll make her an offer she can't refuse."

The Godfather

וגם על להתחיל ללמוד גיטרה.

השבת שמתי על עצמי בגד-ים, כאפיה-דרוזית, סנדלים, לקחתי בקבוק-מים ויצאתי לטיול רגלי של כשלוש שעות בטבע-הבר שנמצא ממש מתחת לבית.

לפעמים אומרים שגבריות מורכבת בעיקר משני דברים – אנרגיה גברית ואינטליגנציה רגשית.

הבעיה שהיום חסרים לרוב הגברים מודלים גבריים חזקים שילמדו אותם מה זה להיות גבר.

גם אני כמו הרבה בחורים גדלתי ללא-אבא; האינטליגנציה-הרגשית תמיד הייתה לי והתבטאה בעיקר בניהול-רגשי עוצמתי, אבל אין-ספק שהאנרגיה הגברית הייתה חסרה בימי-ניעוריי והייתי צריך למצוא דרכים לאמץ ולפתח אותה בעצמי.

אם הייתי מסתכל על ארבעת הארכיטיפים הגבריים של יונג – האוכל, המוזיקה והטבע קשורים במאהב, הכתיבה שלי קשורה ללא-ספק לקוסם, השחייה והטיולים הספונטניים ללוחם וסרטי-המאפיה למלך.

אני יכול לעשות ניתוח שלם כזה ולהסביר בדיוק את שלבי-ההתפתחות הגברית ועדיין לא מסוגל להביא את עצמי לכבס לעצמי את הבגדים.

 אנשים חושבים שזה קל להיות גבר אבל הם טועים.

במשך דורות, למדנו להיות חזקים ולהדחיק את הרגשות. גם אלה בנינו שהיו להם דמויות-גבריות בחיים, מעולם לא קיבלו את הכלים לדבר איתם באמת, כי גבר לא מדבר, הוא עושה.

יש לי שני דודים שהיו שם בחלק מהזמן, כדי לתת לי קצת את המקום הגברי, כמעט אף-פעם לא שמעתי אותם מדברים על תחושות וזה אפילו מביך לחשוב על זה.

אני ואחי במשך שנים קיימנו תחרות סמויה (רק כשהתבגרתי הבנתי שזה מה שזה היה – הפסקנו ללכת מכות רק כשהורדנו דלת ממקומה והבנו שאנחנו כבר מבוגרים וחזקים מדי בשביל זה)

"Every once in a while, I'd have to take a beating. But by than, I didn't care. The way I saw it, everyone takes a beating some time."

Good Fellas

ולאחרונה נתקע בנינו תריז ואין-סיכוי, שהאגו של אחד מאתנו יאפשר לנו ללכת אחד לקראת השני (אני יודע, כי בתור הבכור, אני מצאתי את האומץ לדבר איתו והצלחתי מעט לקרב אותו מחדש למשפחה – מה שהוא לעולם לא יודה שקרה בזכותי),

כי שנינו גברים, זה לא בפיזיולוגיה שלנו 'לוותר'.

אם תשאלו אותי על הצבא, יש לי שם חתיכת חור ומלבד לספר שהיו יורים לעברנו צלפים, שישבתי ימים ולילות סגור בפילבוקס ושהלכתי לא פעם מכות עם אחיי הלוחמים – כאלה שמוטטנו את האוהלים שישנו בהם בחום ובקור… מלבד זה, כנראה אף-פעם לא אשתף ואספר על התחושות הקשות מהחוויה וגם ברגע זה שאני כותב על "תחושות קשות" אני מכה את עצמי בראש על זה שמן דבר כזה עולה בדעתי, שהוא יכול להיות קיים, אצלי.

רק בשנה-שנתיים האחרונות במקרה לגמרי, גילתי שחבר ילדותי, אשר חטף כדור בפנים סובל מסוג של פוסט-טראומה;

אנחנו כמו אחים, שיתפנו חיים שלמים ורק שנים אחרי השירות-הצבאי הוא גילה לי את זה, הוא חשש שדעתי תשתנה עליו וזאת למרות שהלכנו יחד באש ובמים.

ככה זה, גברים.

"When they send for you, you go in alive, you come out dead, and it's your best friend that does it."

Donnie Brasco

אני לא אדם שבוכה, הדבר היחיד בעולם שאני מפחד ממנו זה שיקיריי יפגעו, אין לי בעיה עם המוות.

אבל ככל שאני מתבגר אני מבין יותר ויותר כמה דברים אני שומר בבטן בשם הגבריות.

עם זאת, ישנם כמה וכמה גברים יקרים בחיי ששיתפו אותי בסודות הכמוסים ביותר שלהם, דברים שלא סיפרו לאף-אחד, חשפו פיסה קטנטנה מנפשם;

האנרגיה הגברית אמנם קשורה בחיוניות, כוח-הגברא, יצריות, דומיננטיות, אבל אותם רגעים כמוסים של אחווה (שלא תעזו לומר אינטימיות), קשורים לגמרי באינטליגנציה-הרגשית.

אז נכון, קשה מאד להיות גבר, אך לפחות אנחנו לומדים להעריך את הדברים הפשוטים.  

"All I've in this world is my balls and my word, and I don't break them for no one."

Donnie Brasco